שאלות ותשובות בתחום הרעש.

ת: קיימים שני סוגי מזגנים:

ת: יש להתקין את המזגן במקום שבו לא ייגרם מטרד לשכנים באותו בניין או לשכנים בבניינים הסמוכים.
יש להקפיד שהמזגן לא יהיה קרוב לחלונות החדרים שבהם נדרש שקט, ובמיוחד יש להרחיקו מחדרי שינה ומגורים בדירות שכנות.
אפשר למקם את המזגן בקפל אנכי של המבנה, שבו אין חלונות, או ליד מרפסת שירות ושטח אחסון.
ניתן גם להיעזר במקומות מוסתרים הקיימים בבתים – כגון פינות שקועות.

בבנייה חדשה רצוי להתקין מסתור עבור כל המעבים שיהיו בבניין, וצריך להתחשב בעובדה שגידול במספר המזגנים מעלה את רמת הרעש. יש להבטיח שהרמה הכוללת של הרעש לא תעבור את המותר.

ת: רמת הרעש הצפויה במרחק של מטר מהמזגן היא בטווח שבין 50 ל- 75 דציבל. ההבדלים במפלסי הרעש הם בהתאם לסוגי המזגנים ולהספקיהם. בתכנון נכון של ההתקנה אפשר להפחית את מפלס הרעש ב- 15 דציבל לכל היותר.
גם לרמת התחזוקה השפעה על הרעש. כאשר המזגן מתיישן, ניתן למזער את מפלס הרעש, לדוגמא, על ידי החלפת מנוע ושימוש בכנף משופרת.
מאחר והתקנות מחמירות יותר בשעת לילה (בין 22:01 ל-05:59), הרי שאם קיימת חריגה במפלס הרעש של המזגן בשעות הלילה ואין אפשרות מתאימה להפחתת רעש המזגן, לא תותר הפעלתו בלילה.

ת: רעש הוא מטרד. החוק המטפל במטרדים הוא פקודת הנזיקין (נוסח חדש), והחוק המטפל במטרד הרעש הוא החוק למניעת מפגעים. מכוח חוק זה הותקנוהתקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר), תש"ן – 1990, המגדירות את רמות הרעש המותרות, והתקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש), התשנ"ב – 1992 אשר מתייחסות מפורשות למזגני אוויר – הן למזגנים קיימים (איסור הפעלה בתנאים מסוימים) והן למזגנים חדשים (התקנת המזגן מחייבת התייחסות לרמות הרעש מהמזגן בהתאם למרחק בינו לבין קולט רעש פוטנציאלי).
החוקים והתקנות למניעת מפגעים באים לקבוע אם הרעש הנשמע בדירת המתלונן מהווה מטרד.
מטרד יכול להיווצר כאשר רמת הרעש הנשמעת בדירת מגורים עולה על המותר בתקנות, או כאשר הרעש חזק ומהווה הפרעה של ממש למתלונן. במלים אחרות, החוקים המגדירים מטרד אינם משתמשים רק במדדים אוביקטיביים, בעוד התקנות קובעות מדד אובייקטיבי למטרד (מעל רמת דציבלים מסוימת).
התקנות מ- 1990 אינן מתייחסות למקור ממנו מוקרן רעש, אלא לרמת הרעש כפי שהיא נמדדת בבית המתלונן. על כן השיטה בה מודדים את הרעש מהמזגן היא מדידת "רעש הרקע" (הרעש בדירה ללא המזגן) ומדידת הרעש המצטבר (עם הפעלת המזגן). הפחתת רעש הרקע מהרעש המצטבר נותנת את רעש המזגן בלבד. יש לבדוק האם רעש זה חורג מהמותר בתקנות.
בנוסף, יש לשים לב כי התקנות מחלקות את היממה לשעות היום והלילה והן לעובדה, כי רמת הרעש המותרת תלויה במשך הזמן שבו נמשך הרעש (ככל שהרעש נמשך יותר זמן – מתיר החוק רמת רעש נמוכה יותר).

ת: כן. במקרה כזה השיקול המכריע הוא שיקול דעתו של בית המשפט, שכבר פסק בעבר, כי "יש ומדידות אוביקטיביות אינן משקפות תחושה סובייקטיבית של אדם".
מטרת התקנות היא להקל על ההוכחה שאכן הרעש מהווה מטרד, אולם הדרך להראות שהרעש אכן מהווה מטרד לא הוגבלה רק לדרך המדידה, ומספיק שהמתלונן ישכנע את בית המשפט כי רמת הרעש חזקה ומפריעה.

ת: כאשר הרעש מוקרן מבית עסק, יש לרשות המקומית אפשרות לאכוף את החוקים הסביבתיים באמצעות חוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968. לפי חוק זה מוסמכת הרשות המקומית להוסיף תנאים מיוחדים לרשיון העסק. בתנאים אלה יפורטו התנאים שיבטיחו מניעת המפגע.
הרשות המקומית יכולה לחייב את בעל העסק לשמור על רמת רעש הקבועה בתקנות. לצורך כך יש לפנות למחלקה לאיכות הסביבה של הרשות המקומית במקום מגוריך. הרשות תבצע את המדידה האקוסטית בביתך כפי שנדרש בתקנות, ואם אכן רמת הרעש מתגלה כגבוהה מהמותר, תטפל הרשות בכך.

הרשות המקומית מטפלת בעיקר ברעש המוקרן מבית עסק, ממוסד ציבורי או מפעילות תעשייתית. אם הרעש מוקרן מבית פרטי, ניתן לבצע את המדידה גם באמצעות מומחה אקוסטי פרטי. להזכירך, החוק אינו מחייב מדידת רמת הרעש לצורך הקביעה שמדובר ב"מטרד", אולם מובן כי יש בכך לייעל ולפשט את הוכחת צידוק התלונה.

ת: כאשר הרעש מוקרן מדירתו של שכן בבית משותף, ניתן לפעול נגד מקור הרעש באמצעות החוקים המתייחסים לנושא התקנת המזגן, שהם חוק התכנון והבנייה וחוק המקרקעין. על-פי חוקים אלה, התקנת מזגן מסוג כלשהו נחשבת "תוספת בנייה" ועל כן מחייבת היתר מטעם השכנים בתוקף זכות הקניין של הרכוש המשותף.
על כך כבר אמר בית המשפט, כי התקנת מזגן בקיר החיצוני של בית משותף מהווה פגיעה ברכוש המשותף, אלא אם קיבל המתקין את אישור האסיפה הכללית של בעלי הדירות. בכל מקרה אחר יורה בית המשפט למתקין המזגן להסיר אותו לאלתר.

ת: יש לפנות אל הרשות המקומית בבקשה לטפל במטרד. הגורמים האחראים מטעם הרשות המקומית הם: פיקוח עירוני, הממונה על איכות הסביבה ומחלקת רישוי עסקים. כמו כן, ניתן לפנות למשטרת ישראל.

ת: יש לבדוק שלקיום האירוע ניתן אישור של המחלקה לאיכות הסביבה של העירייה ומה הם התנאים שנקבעו לקיום האירוע (שעת סיום האירוע, מגבלות על מפלסי הרעש וכו'). כאשר אין אישור או לא מתקיימים התנאים, יש לפנות למשטרת ישראל.

ת: מפלס רעש בלתי סביר מדרכים הוא רעש שעולה על dB(A) 64 כאשר ההתייחסות היא לרעש הנמדד מחוץ לבנין בשעה שהרעש הוא גבוה ביותר.
כאשר רעש הרקע גבוה, או כאשר מדובר על כבישים שתוכננו ובוצעו לפני 1995, מפלס רעש בלתי סביר הוא רעש שמעל dB(A) 67.
במקרים מסוימים המשרד לאיכות הסביבה מאשר עבור הדרכים הקיימות שבהן מבצעים הרחבה מפלס רעש של עד dB(A) 70.